החלטה בתיק רע"א 36870-11-12

•  
• בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' שניידר) מיום 17.10.12 לחייב את המבקש-התובע בהפקדת ערובה בסך 80,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבים (הנתבעים בהליך העיקרי).

1.            אלה עיקר העובדות הנחוצות לעניין: המבקש הגיש תביעה לפיצוי כספי בסך מיליון ש"ח נגד המשיבים, בטענה כי אלה פירסמו לשון הרע אודותיו בכתבות שונות. המשיבים ביקשו לחייב את המבקש בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיהם, בטענה כי המבקש הינו תושב חוץ והדבר יקשה על גביית הוצאות שייפסקו לחובתו. בית משפט קמא קבע, כי כיוון שהמבקש הינו תושב זר, צפוי היה ש"יטרח להציג כמה שיותר נכסים בארץ כדי שהבקשה להפקדת ערובה תידחה". משלא עשה כן, ואף לא גילה את כתובתו בחו"ל, חייב בית המשפט את המבקש בהפקדת ערובה בסך 80,000 ש"ח.

2.            מכאן בקשת רשות הערעור שבגדרה טוען המבקש, כי תגובתו לבקשה לחייבו בהפקדת ערובה אינה הצהרת הון, ואין הוא מחוייב לפרט בה את כל נכסיו תוך פגיעה בפרטיותו. לגישתו, די בכך שיצביע על נכס שיש בו כדי להבטיח את הוצאות המשיבים, כדי שהבקשה תידחה. לעניין זה טען ב"כ המבקש, כי המבקש בעל דירת מגורים במתחם ממילא בירושלים; כי הוא מחזיק ב-50% ממניות תחנת הרדיו "קול ברמה"; וכי הוא בעלים של חברות המחזיקות נדל"ן מניב בישראל בהיקף של עשרות אלפי מ"ר. ב"כ המבקש מוסיף, כי המשיבים עצמם מודעים לכך שבידיו נכסים בישראל, כפי שהם עצמם פירסמו בכתבות אודותיו, וכי גם פער הזמנים שבין מועד הגשת כתבי הגנתם לבין מועד הגשת הבקשה לחיובו בערובה מצביע על היעדר חשש אמיתי לאפשרות לגביית הוצאות. המבקש אף גורס כי נפל פגם בכך שבית משפט קמא לא התייחס לשאלת סיכויי התביעה. כן טוען המבקש, כי סעיף 29 לתקנות לביצוע אמנת האג (פרוצדורה אזרחית), תשי"ד-1954 משוות את מעמדו של המבקש כתושב ואזרח צרפת, החתומה על האמנה, למעמדו של תושב ישראל וגם בשל כך לא היה מקום לחייבו בהפקדת ערובה.

3.            בתשובתם סומכים משיבים 1-6 את ידם על החלטתו של בית משפט קמא. לגישתם, נוכח התנהלותו הדיונית של המבקש - שעל-פי טענתם מנהל את תביעתו ב"שלט רחוק", לא התייצב להליך גישור, לא חתם על תצהירים בפני עו"ד, לא פירט את מען מגוריו בכתב התביעה וגם לאחר שנתבקש לעשות כן מסר מען בישראל ולא את מען מגוריו הקבוע בצרפת, בלא שצירף לכך תצהיר - אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא. לעניין תחולת התקנות לביצוע אמנת האג (פרוצדורה אזרחית), תשי"ד-1954 טוענים משיבים 1-6, כי מדובר בטענה חדשה שלא נטענה בפני בית משפט קמא, ועל כן היא בבחינת הרחבת חזית. לגוף הדברים נטען, כי כיוון שצרפת אינה מנויה בתוספת, הרי שהתקנות אינן חלות על המבקש, וכי ממילא גם לו הייתה תחולה לתקנות לא היה בכך כדי לשלול מבית המשפט להטיל על המבקש ערובה שלא מחמת היותו תושב זר, אלא מטעמים אחרים.

• משיבים 7-9 מוסיפים בתשובתם, כי המבקש בחר שלא לפרט באופן מספק וכדין את נכסיו בארץ במסגרת תגובותיו לבקשות לחייבו בערובה, ועשה כן רק במסגרת בקשה שהגיש לעיון חוזר. לגישתם, מדובר בתביעת סרק בכל הנוגע למשיבים 7-9, כיוון שהם עצמם לא פרסמו את הפרסומים שנכתבו על-ידי גולש בפורום, ואף פעלו להסרתם מיד לאחר פניית המבקש בעניין.

4.            לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, ובתשובות המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

• תקנה 519 מותירה לבית המשפט שיקול דעת האם לחייב תובע בהפקדת ערובה, ובפסיקה נקבעו שיקולים מנחים לעניין זה. החלטה בדבר חיוב בהפקדת ערובה, צריך שתשקף איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכותו הקניינית של הנתבע והגנה מפני תביעות סרק. ככלל, נוהגים בתי המשפט לחייב תובע המתגורר בחוץ לארץ, ואין בידיו נכסים בארץ שמהם ניתן להיפרע, בהפקדת ערובה להוצאות. זאת, אף כאשר אין מדובר בתביעה שסיכוייה נמוכים. ההצדקה לכך נעוצה בחשש שמא יפסיד התובע בתביעתו, ייפסקו הוצאות משפט לטובת הנתבע והנתבע יתקשה לגבות את חובו מאדם המתגורר מחוץ לתחום השיפוט (רע"א 1007/08 עזבון המנוח עלי ג'אליה נ' מדינת ישראל(פורסם במאגרים, 31.1.10)). מקרה נוסף בו יחויב תובע במתן ערובה להוצאות הוא כאשר בכתב התביעה אין התובע מציין את כתובתו העדכנית, כנדרש בתקנות (ראו: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי900(מהדורה שביעית, 1995); רע"א 3601/04 ונצ'ון נ' מנהלת ההגירה (פורסם במאגרים, 18.10.07)).

5.            במקרה דנא, המבקש הוא אכן תושב חוץ, ואף לא ציין את מענו על גבי כתב התביעה. המבקש לא תמך את טענתו בדבר היותו בעל נכסים רבים בישראל בתצהיר. אמנם לתשובותיו לבקשות לחייבו בערובה צורף העתק מפנקס הזכויות המתייחס לגוש 30831 חלקה 9 בירושלים, ומעיד כי לטובת סילבן עמר (בתשובותיו טען ב"כ המבקש כי זהו שמו הלועזי של המבקש) רשומה הערת אזהרה בגין חוזה מכר ביחס לדירה מס' 1 בבניין מס' 4. אולם, בכך אין די להוכחת טענה בפני בית המשפט בדבר בעלות בנכס בישראל. אמנם לא מצאתי בסיס משפטי לדרישת בית משפט קמא מן התובע להציג מספר רב ככל האפשר של נכסים בארץ. עם זאת, הצגת נכס זה או אחר צריכה להיעשות באמצעות תצהיר מאומת כדין. בענייננו, עובר למתן ההחלטה נושא בקשה זו לא בא בפני בית משפט קמא כל תצהיר מטעם המבקש. אחר שניתנה החלטתו של בית משפט קמא, שב המבקש ופנה לבית משפט קמא, בבקשה כי זה יעיין בה מחדש, ואזיי הביא בפני בית משפט קמא מסמך הנושא את הכותרת "תצהיר". במסמך זה נכתב כי בבעלות המבקש  נכסים בישראל, וביניהם גם "דירת מגורים במתחם "ממילא" בירושלים שהנסח לגביה צורף לתגובתי [תגובת המבקש; ת.ב.ר] לבקשות להפקדת ערובה". "תצהיר" זה נחתם באמצעות דואר אלקטרוני, אחר שבא כוחו של המבקש הזהירו טלפונית. מסמך זה איננו מהווה  ראיה כדין כלל ועיקר, שכן על פניו ברור שלא אומת כדין. בנוסף, מספר הדכון הצרפתי שבו מזהה עצמו המבקש במסמך זה (12AD97439) שונה ממספר הדרכון המצויין בנסח הרישום (בנסח הרישום מצויין כי סילבן עמר נושא דרכון צרפתי שמספרו 02ZB60440). במצב דברים זה, לא הונחה בפני בית המשפט תשתית ראייתית המאפשרת לקבל את טענת המבקש בדבר בעלותו בנכסים בארץ שמהם יוכלו המשיבים להיפרע אם תידחה התביעה.

6.            אשר לטענה בדבר תחולת התקנות לביצוע אמנת האג - המבקש הפנה לתקנות לביצוע אמנת האג (הפרוצדורה האזרחית), תשי"ד-1954. תקנות אלה חלות על "מדינה בעלת אמנה", המפורטת בתוספת. כיוון שצרפת אינה בין המדינות המנויות בתוספת, אין תחולה לתקנות הנטענות בענייננו. אמנם קיימות תקנות אחרות - תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר דין אזרחי), תשכ"ט-1968, שבתוספת להן מנויה צרפת כמדינה בעלת האמנה, ויתכן שתקנות אלו חלות בענייננו. אולם כיוון שהמבקש לא טען לכך בבקשתו, לא ניתנה למשיבות הזדמנות להתייחס לטענה. נוכח כל האמור, אינני סבורה כי יהא זה הולם להורות על "סבב" נוסף של טיעון בכל הנוגע לתחולת תקנות, שביחס להן לא טען המבקש. זאת בפרט משהכלל שנקבע בפסיקה בכל הנוגע למדינות שלגביהן חלות התקנות, הוא  כי אין בהוראות אמנת האג כדי לשלול הטלת ערובה על אזרח זר מטעמים אחרים המצדיקים זאת, כדוגמת הבטחת תשלום הוצאות לנתבע היה והתובענה תידחה (ראו: רע"א 2795/10 פיטוסי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 17.3.11)).

7.            אשר על כן, בקשת רשות הערעור - נדחית.

• המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך 7,500 ש"ח למשיבים 1-6 ובסך 7,500 ש"ח למשיבים 7-9. כספי העירבון יועברו למשיבים אלו בחלקים שווים על חשבון ההוצאות שנפסקו לזכותם כאמור.
• המזכירות תפעל להעברת כספי העירבון לידי ב"כ המשיבים, בהתאם להחלטה זו.

ניתן היום, כ"ו שבט תשע"ג , 6 פברואר 2013 , בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: